נולד ב- 1914 בגליציה המזרחית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נדדה משפחתו ברחבי אוסטריה עד אשר עלתה לארץ בשנת 1923. בשנת 1941 התגייס לצבא הבריטי, נשלח לחיל ההנדסה המלכותי ושירת ביחידות שונות בצפון אפריקה ( טברוק ) ובאיטליה.
בשלהי מלחמת העולם הצטרף לבריגדה היהודית הלוחמת ושימש קצין ביחידת השדה 643 של חיל ההנדסה. עם שובו לארץ, לאחר תקופה קצרה בעבודה בשוק האזרחי התגייס למנגנון הקבע של ההגנה ועם קום המדינה התמנה לקצין המבצעים של חיל ההנדסה. בתפקיד זה השתתף בתכנון כל פעולות החיל בתחילת מלחמת השחרור.
בסוף 1949 התמנה לקצין הנדסה של פיקוד הדרום, 1951 השתתף בקורס המג"דים הראשון בצה"ל וב- 1952 נשלח לארה"ב לקורס קציני הנדסה בכירים בפורט בלוור שבווריג'יניה, אותו סיים כחניך מצטיין. "כשהקמנו את חיל ההנדסה ידענו מעט מאוד. בשנים הראשונות היינו צריכים להתאים את מה שראינו בצבא הבריטי ובמלחמת השחרור לתנאים המיוחדים של צה"ל. "סיפר אפריים להב. אט אט הוקמו הגדודים הראשונים. אלה פוזרו בכל אזורי הפריסה של צה"ל והיוו למעשה את המבנה הבסיסי של חיל ההנדסה. המבחן החשוב ביותר של חיל ההנדסה בתקופת כהונתו של להב היה "מבצע קדש" ( 1956). החיל עסק בעיקר בפריצת שדות מוקשים, פריצת דרכים לכוחות וכן אספקת מים ליחידות המרוחקות. שעתו הגדולה של החיל בזמן כהונתו של להב הייתה דווקא אחרי המלחמה, במבצע "עמורה" בו הוטל על חיל ההנדסה להרוס את כל המתקנים בסיני לפני החזרתו לידי המצרים.
ב- 1958 פרש להב מצה"ל. כשנה וחצי עבד בחברת החשמל עד שעבר ב- 1961 ל"סולל בונה" בתפקיד הבכיר של אחראי על הציוד של הקונצרן. בשנת 1980 פרש להב לגמלאות.