נולד בשנת 1919 בפולין ועלה לארץ עם הוריו בהיותו בן שנתיים, אך המשפחה חזרה לפולין בהיותו בן חמש ורק בשנת 1936 חזר שנית לארץ ישראל כדי ללמוד בטכניון.
בפרוץ מלחמת העולם השניה כבר היה אל דאג בעל תואר מוסמך לארכיטקטורה ואינג'ניר מדופלם ולפי הוראת המוסדות התגייס לצבא הבריטי ושירת בחיל ההנדסה המלכותי. את עיקר שירותו עשה כמפקד מחלקה בפלוגת הסוואה של חיל ההנדסה במחנה השמיני, ולאחר מכן כקצין החטיבה היהודית הלוחמת.
"יום אחד, עוד לפני הקמת המדינה, יצאתי לחפש את הטרקטורים שעסקו בפריצת דרך מטעם "סולל בונה", באזור נען, ונתקלתי בקבוצת חיילים מחטיבת גבעתי, ובניהם אנשי מפקדת החטיבה בראשותו של שמעון אבידן. תוך כדי שיחה אמרו לי החיילים שהם מחפשים קצין הנדסה לחטיבה. מאותו הרגע החל הקשר של עם חיל ההנדסה".
במלחמת השחרור השתתף אל דאג בכל פעולות חטיבת גבעתי. בתם המלחמה מונה לקצין הנדסה של פיקוד מרכז ולאחר מכן שימש סגן קצין הנדסה ראשי וממלא מקום של קהנ"ר הראשון עמנואל שחר.
בשנת 1952 השתחרר מצה"ל וחזר לעבודה בסולל בונה כשהוא רוכש נסיון רב בעבודות אזרחיות גדולות, כגון: בניית בית החרושת למלט ברמלה, תחנת הכח באשדוד והקמת שדות תעופה בתורכיה.
בשנת 1958 קרא לו הרמטכ"ל דאז רא"ל חייל לסקוב והציע לו לשוב להתגייס לצה"ל כקהנ"ר. אל דאג נענע לקריאה זו ושירת כקהנ"ר עד 1964. בשנה זו השתחרר סופית משירות פעיל בצה"ל.
את תקופת שירותו כקהנ"ר הוא זוכר כתקופה רבת פעילות שבה התרחב חיל ההנדסה מאוד והקיף את כל פעולות הבינוי והפיתוח של צה"ל. גם הקשר בין מפקדת החיל לבין המטכ"ל התאדק ומפקדת קצין הנדסה ראשי עברה לראשונה לשטח הקרייה בת"א.
הקרבה הפיזית הועילה מאוד לביסוס מעמדו של החיל ולשילוב יעיל יותר של חיל ההנדסה בפעולות הכלליות של צה"ל.
לאחר כהונתו כקהנ"ר שימש אל דאג בשנים 1964-1967 יועץ מדעי לשגרירות ישראל בוושינגטון וטיפל בעיקר בנושא הקמת מפעלים להטפלת מים. משנת 1967 שימש כמנהל חברת טרקטורים בישראל.