03.05.14 מימין: ברוך דיליאון הדוד, משמאל: ברוך דיליאון האחיין. "ממשיך מאיפה שהוא הפסיק"
כשהודיעו לקצין התותחנים ברוך דיליאון (37) מאורנית שטקס קבלת דרגת הסגן אלוף שלו יתקיים ב־18 באוקטובר 2011, צמרמורת חלפה בגופו. 18 באוקטובר הוא בדיוק התאריך שבו נהרג הדוד שאת שמו הוא נושא, סא"ל ברוך דיליאון, במהלך מלחמת יום כיפור. "היו לא מעט צירופי מקרים מצמררים כאלה מאז נקראתי על שמו", מספר דיליאון, שנולד שלוש שנים לאחר שדודו נהרג בקרב.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
"ברוך היה אחיו הגדול של אבי, אף שהיה גדול ממנו רק בשנה", מספר דיליאון. "הם גדלו במשפחה ירושלמית חרדית, דור שלישי בירושלים, וחייהם היו כרוכים זה בזה מאז שאביהם נפטר כשהיו ילדים. אמם מסרה אותם לבית היתומים "דיסקין" שבעיר העתיקה בירושלים. עד גיל 18 שהו שני האחים במסגרות של ישיבות ותלמודי תורה ליתומים, ומגיל צעיר מאוד עבדו לפרנסתם.
"בניגוד לרוח החינוך החרדי בישיבה שבה למדו, בחר ברוך עם הגיעו לגיל 18 להתגייס לצה"ל, ושנה לאחר מכן הצטרף אליו אחיו, כלומר אבי. ברוך הדוד התגייס באפריל 53' לחיל ההנדסה, ושירת כמדריך בבית הספר של חיל ההנדסה. בהמשך הוא יצא לקורס קצינים, ובשנת 55' הפך לקצין הנדסה בחיל".
בשנת 57' השתחרר ברוך מצה"ל, אך שנה לאחר מכן בחר לשוב לשירות קבע בחיל ההנדסה ובמהלך שירותו שימש בתפקידי קצונה שונים, ועלה בסולם הדרגות. במהלך השירות הוא אף יצא ללימודים אקדמיים בתחום ההיסטוריה, למד בקורסי פיקוד ומטה של צה"ל וב־68' הוענקה לו דרגת סגן אלוף והוא מונה למג"ד בחיל. הוא היה נשוי לרחל ואב ליעקב (קובי), לעמית ולאיילת. כעבור שלוש שנים הוא הפך למדריך בפו"מ (פיקוד ומטה), ולאחר מכן מונה לקצין הנדסה באוגדת שרון (143).
עם פרוץ מלחמת יום כיפור הוזעק דיליאון הדוד מבית הכנסת שהתפלל בו בפתח תקווה אל הגיזרה הדרומית. "הוא היה אחראי על הקמת אחד הגשרים שצלחו את תעלת סואץ, והיה אחראי להעביר את כל אמצעי הצליחה, כך שהוא עלה על התעלה", מספר האחיין. "בימים אלה היו הפגזות קשות על האזור, ובהפגזה ב-18 באוקטובר, אחרי שהכוחות עברו את הגשר, הוא נפצע בכל גופו. הוא נותח בשדה הקרב בצווארו, חזר להכרה, והדבר הראשון ששאל היה 'מה קורה בשטח ומה שלום החיילים'". לאחר מכן ביקש למסור למשפחתו שהוא נפצע, אך כבר בדרכו לבית החולים, בעודו מובל במסוק, נפטר מפצעיו.
"אני הייתי הבן הבכור במשפחה שנולד אחרי שהדוד ברוך נפטר, וכשאמי עוד היתה בהריון אבי התעקש שיקראו לי על שם אחיו האהוב. אמי התנגדה, מחשש של קארמה לא טובה ושל מטען כבד מדי שלכאורה יוטל עלי עם מתן שמו. הייתי אמור להיוולד לקראת סוכות, אבל באופן מצמרר נולדתי ביום כיפור. זה גרם גם לאמי לראות בזה סימן מלמעלה, והיא התרצתה, וכך קראו לי על שמו".
את כובד הסיפור שעמד מאחורי שמו החליטו ההורים לחסוך מברוך הצעיר, ורק כשהתקרב לגיל מצוות סיפרו לו. "בילדותי אמי גוננה עלי כל הזמן ולא סיפרו לי שאני קרוי על שם אחיו של אבי שנהרג בקרב. האירוע המהותי הראשון שאני זוכר בהקשר לגילוי שאני קרוי על שמו, היה כשלקחו אותי לקברו בהר הרצל. הייתי בן 12, לקראת הבר מצווה, ופתאום ראיתי את שמי על מצבה. זה גרם לי להתערער לרגע. מאז התחלתי יותר לשאול עליו ולרצות להכיר אותו".
למרות הגילוי, דיליאון הצעיר לא חש בעול שהונח עליו מעצם שמו. "עובדה שבחרתי להתגייס לחיל התותחנים ולא להנדסה כמוהו". באפריל 95' הוא התגייס ושירת בקבע במשך שלוש שנים עד שקיבל דרגת רס"ן. בהמשך יצא לשוק האזרחי, ובצה"ל התקדם בסולם הדרגות במהלך שירות מילואים עד לדרגת סא"ל, שאותה קיבל כאמור ב־2011, ואז גם הפך למפקד גדוד תותחנים בפיקוד צפון. הוא נשוי ואב לשלושה בנים, אביתר (9), אורי (7.5 ) ואיתי (3), ועובד כמנהל תוכניות בחברה ביטחונית. אביו, שמאוד התגעגע לאחיו המת שאליו היה קשור מאוד, הלך לעולמו לפני חמש שנים והוא בן 72.
"באופן מצמרר גם אני הפכתי להיות סא"ל ברוך דיליאון, מג"ד, בדיוק כמו הדוד שלי", אומר דיליאון. "בכלל, לאורך חיי היו לנו לא מעט הצלבות בתאריכים: שנינו נולדנו בחודש אוקטובר, שנינו התגייסנו בחודש אפריל ואת דרגת הסא"ל קיבלתי בדיוק באותו יום שבו ברוך נהרג, 38 שנה אחרי - והכל בצירוף מקרים שלא היתה לי שום נגיעה אליו".
השם המשותף גרם לך להיות מחובר אליו או לחוש את נוכחותו?
"היו כמה מקרים כאלה שאי אפשר להסביר בצורה הגיונית, אבל המקרה החזק ביותר שבו חשתי את נוכחותו היתה במלחמת לבנון השנייה, כשהייתי מפקד סוללה ופרסנו באזור כפר גלעדי. ברגע מסוים אחד קיבלתי החלטה פתאומית ולא רציונלית שאני חייב לדלל את הסוללה ולזוז למקום אחר וכך עשיתי. ממש דקות ספורות אחרי שזזנו משם נורו פצמ"רים בדיוק למקום שעזבנו, וללא ספק זה הציל את חיינו.
"מקרה נוסף קרה ממש בסמוך, והוא זה שקבע את המשך הקריירה הצבאית שלי. במשך השנים שבהן שירתי כרס"ן ביקש ממני סגן מפקד הגדוד, שעמד להפוך למג"ד, שאהיה סגנו ואהפוך לסמג"ד וכל הזמן סירבתי. לאחר אותו אירוע בכפר גלעדי, פרסנו סוללה בקריית שמונה, ואני זוכר את עצמי ממש מרגיש את ברוך לידי, ובאותו רגע גם מבין שאני צריך להיות כמוהו - מג"ד וסגן אלוף. מייד למחרת הודעתי לסמג"ד שאחליף אותו והכל קרה כמתוכנן: הפכתי לסמג"ד, ובהמשך גם קיבלתי דרגת סא"ל והפכתי למג"ד".
יש בכל זאת פחדים בגלל השם הזה?
"לאשתי יש, לכן היא גם הסתייגה מהכתבה הזאת. אני רואה את הדברים הפוך - דווקא בגלל שהפכתי לסא"ל ולמג"ד, אני ממשיך מאיפה שהוא הפסיק, כך שבעיניי זו סגולה לאריכות ימים. הכי חשוב לי להדגיש שברוך היה אדם מאוד מיוחד, מאוד ציוני, שהאמין במדינת ישראל ולכן בחר לחזור לצבא אחרי שהשתחרר. והדבר בו היה שמעבר להיותו חכם, יסודי, דייקן ומאוד מקצועי, הוא היה איש של אנשים, ולא לשווא השאלה הראשונה ששאל כששב לרגע להכרה היתה לשלום פקודיו. התכונה הזו היתה גם באבי, והיא נמצאת גם בי: אהבה והערכה לכל אדם באשר הוא אדם - ללא קשר לדעותיו, למוצאו וליכולותיו. וככזה אני משתדל להמשיך את דרכו".