כתב: איתמר שגב,
קרוביהם של 17 החללים של גדוד 603 הצפינו עד לרמת הגולן בכדי לזכור את יקיריהם ולפתוח את חדר ההנצחה. חדר ההנצחה הקודם, היה בשדה תימן שבדרום הארץ. בשנת 2006, כשעבר הגדוד לפיקוד צפון, עלה הצורך להעברת חדר ההנצחה לקו החדש. לפני שנה החלה העבודה על הקמת החדר, ואחרי מבצע 'עופרת יצוקה' נכנס המבנה לשיפוץ ועבודה אינטנסיבית עד לסיומו.
מחליש ומחזק
משפחות הנופלים הגיעו בשעות הצהריים לקצרין, לסיור במוזיאון העתיקות. "משיחות עם המשפחות, אני יודעת שהימים האלה של מפגש משותף הם מצד אחד מחלישים מאוד, ומצד שני מחזקים מאוד" משתפת קצינת הנפגעים של חיל ההנדסה, רב סרן נטע בלבן. "העיסוק בשכול, וההקפה בעוד משפחות שכולות מצד אחד קשה ,אך מצד שני מאפשרת חיזוק ודיבור שלא מתקיימים במקום אחר, וכבר ניתן לראות את הקשרים נרקמים".
עוצמת התחושות
בתום הסיור, נסעו המשפחות והקצינים למחנה צנובר שם נחנך חדר ההנצחה. בבסיס נערך טקס מרגש, שכלל שירים טקסטים והסבר על תולדות הגדוד. מג"ד 603, סא"ל ערן קריסי סיפר: "ההיכרות האישית עם הנופלים, עם מטרותיהם, תחביביהם וחלומותיהם, מהווה מקור גאווה לחיילי הגדוד. יראת כבוד זה ביטוי שלא מתחיל לחסות את עוצמת התחושות של האנשים שבנו ותרמו להקמת חדר זה". בסוף הטקס הוקראו שמותיהם של 17 הלוחמים שנהרגו, ונציג מכל משפחה הניח שלט עם שמו של יקירו שנפל לצד אחד מבין 17 העצים שהועברו משדה תימן, ונשתלו לצד חדר ההנצחה.
מי ייתן
יבגני אוקסמן, אביו של סמ"ר מיכאל אוקסמן ז"ל שנהרג בשנת 2002 אמר בטקס החניכה: "מי ייתן והעצים שנשתלו יצמחו ויכו שורשים, מה שבנינו לא הספיקו לעשות. מי ייתן ויפסיקו המלחמות ולא יפלו עוד חיילים". כשנגמר הטקס, נכנסו ההורים והמפקדים לראשונה לחדר ההנצחה המחודש. דמעות השכול וההתרגשות הציפו את המשפחות שצפו בתמונות, האלבומים, קטעי קריאה וקטעי הוידיאו של ועל אהוביהם, ובכתובת על הקיר שצוותה - נזכור.
|
  
|